תפריט
עת לחלום ועת ללחום, עת לנצח ועת להנציח (יעקב בנאי)
אבי עליו השלום התגייס בגיל 16 להגנה. בשנת 1945 עלה על הקרקע עם מקימי קיבוץ גזר והתמנה למוכתר הישוב". בתקופה זו גויס לש"י (יחידת המודיעין של ההגנה). עברו מאז בדיוק 60 שנה והיום אני סוגר מעין מעגל. בימים אלה חגגנו 57 שנים לעצמאותנו. ממרחק הזמן ומפאת עומס האירועים אותם אנו חווים יום יום ולאורך השנים, נראה כי נדחקה ונשכחה לה תקופה שלמה, המקפלת בתוכה סיפורו של דור. דור של נוער יהודי חדור חזון ואמונה שבמשך שנים כנגד כל הסיכויים לחם, נפצע ונהרג למען השגת מטרה אחת: הקמת מדינה חופשית ועצמאית לעם היהודי בארץ ישראל. נפלה בחלקי הזכות להצטרף למסע במנהרת הזמן אל המרתקת שבתקופות. התלוויתי אל לוחמים יהודים של שנות העשרים, השלושים והארבעים של המאה הקודמת, שלחמו בערבות רוסיה, בחזיתות אירופה ואפריקה, ובפלשתינה. אלה היו שנים של מלחמה על הארץ המובטחת, השנים בה נולדה המדינה. למסע זה יצאתי לפני כחמש שנים. במהלכו הכרתי כ- 150 לוחמים, שהם רק חלק קטן מחברי ארגוני המחתרות השונות: הגנה, פלמ"ח, אצ"ל, ולח"י, הווטרנים היהודים שלחמו עם הצבא הרוסי, ולוחמים יהודים שלחמו במסגרת כוחות בעלות הברית, איש איש ומלחמתו הפרטית. בכך אפשרו לי להצטרף אליהם אל דור מקימי המדינה, ודרכם "לגעת בהיסטוריה". שבתי אל סוף שנות העשרים כדי להתגייס עם פרץ להגנה. הייתי ב"נודדת" עם בנו. כסייר יצאתי עם דן ודיין לפעולה ההיא בלבנון. העברתי קורס צבאי לנוער יהודי בפולין יחד עם אהרון. את המצור הגרמני על לנינגרד פרצתי בטנק של מישולביץ'. עם דן ויוסי הצטרפתי לפלוגות הלילה של וינגייט. הייתי עם טובה בביתה שברחוב מזרחי 8 ברגעי חייו האחרונים של יאיר. בחזית סטלינגרד גררתי פצועים על גבי, שכם אל שכם עם ראיסה. עם פרץ צנחתי ביוגוסלביה. לבריגאדה הלכתי עם אריה, וניצלתי כשאנייתנו טובעה על ידי מטוסים גרמנים. הפצצתי עם ג'ולס וג'ון במפציצי חיל האוויר המלכותי בכל רחבי אירופה הכבושה. לחמתי נגד הצי הגרמני כנווט בצוללת רוסית של ברנדינר. יחד עם מוטק'ה ליבנת ושמגר הוגליתי על ידי הבריטים לאריתריאה שבאפריקה. הייתי עם ישראל ב"קבוצת הנוקמים" שפעלה נגד הנאצים לאחר המלחמה. בליל הגשרים הצטרפתי לשלמה ומאירק'ה. חיברתי פזמונים עם חפר וגורי סביב המדורה בהפוגה בן הקרבות. עם צדוק ושרגא פוצצתי את מלון המלך דוד. באוניה "אקסודוס" הבאתי ארצה 4500 מעפילים עם יוסי המפקד ואייק רב החובל. עם דב ושרגא פרצתי את חומות כלא עכו ושחררתי אסירי אצ"ל ולח"י. ישבתי בבתי המאסר עם זטלר ובן עמי. נאסרתי עם טובה וגאולה בכלא בית לחם. באוניה הנשק "אלטלנה" עליתי ארצה עם דב ויחיאל. בתקופת "הסזון" נחטפתי עם משה ועוניתי על ידי אחיי היהודים. ולבסוף הנפתי בגאווה עם ברן את דגל הדיו על התורן באום רש רש. אלו הם רק חלק קטן מהאירועים שהביאו בסופו של דבר להקמת המדינה. אין בכוונתי לטשטש את ההבדלים האידיאולוגים בין הארגונים השונים ובטח שלא לנסות לקבוע מה היה חלקו ותרומתו של כל ארגון וארגון. אך אל לנו לשכוח שבסופו של דבר לחמו כולם, נפצעו ואף נפלו למען אותה המטרה. אני תקווה שעצם הצגתם של כל הארגונים תחת קורת גג אחד בתערוכת צילום אחת במוזיאון לאמנות לאחר 60 שנה, תפרק ותנטרל חלק גדול מהניכור שהיה ועדיין קיים בין הארגונים השונים עד עצם היום הזה, בכך מתאפשר לנו, דור שלא ידע את התקופה, לתת לכולם את הכבוד לו הם ראויים. כל מלחמה מייצרת את גיבוריה שלה ודוחקת אל מעמקי הזיכרון את גיבורי האתמול. אני רוצה להגיש תערוכת צילום זו כמחווה לגיבורים ההם, לכל הדור ההוא ללא שום העדפה בין ארגון לארגון. ולהודות לכל הלוחמים על שאפשרו לי לחוות כל כך מקרוב את רוח התקופה.
2005
