שרה טיגרמן, אשקלון 3.9.2015
שרה נולדה ב-1930 עם אחותה התאומה מירי בהונגריה בעיירה ליד בודפשט, למשפחה קשת יום ודתייה מאוד . למדו בבי"ס יהודי. הייתה אנטישמיות קשה וסבלו מאוד מהגויים. ב- 1944 גורשה המשפחה לגטו וכעבור 3 חודשים מועברים כל יהודי הגטו ברכבות לבירקנאו. בסלקציה הופרדו התאומות והועברו ל"בלוק התאומים של מנגלה". האח נשלח לעבודות, ההורים והסבים משני הצדדים למשרפות. בביתן שלהם גיל התאומים נע בין 3 ל- 14 שנים. מדי כמה ימים הובאו למעבדה של מנגלה ועברו בדיקות שונות ומשונות, מדידות והשוואות של חלקי גוף וצילומי רנטגן. על הניסויים שעברה סירבה לדבר. מירי אחותה הייתה החזקה מבין השתיים וטיפלה במסירות בשרה, "אני הייתי אפתית ולא רציתי לאכול כלום". לקראת שחרור המחנה בידי הצבא הרוסי אספו הגרמנים את התאומים והאסירים הנותרים והצעידו אותם בשלג ובקור נוראי. לפתע נעלמו הגרמנים הקבוצה המשיכה לצעוד לבדה כשהגדולים בני ה- 14 מובילים לכיוון אושוויץ, "לא ידענו לאן לברוח גם לא היה לנו כח". הרוסים המשחררים העבירו אותם עם שבויי מלחמה הונגרים ואיטלקים לרוסיה הלבנה. כעבור כמה חודשים העבירו אותם לבודפשט. התאומות חזרו לביתם בעיירה ופגשו באחיהן ששב ממחנה העבודה. ב- 1947 בעזרת תנועת "אגודת ישראל" עלו ארצה באוניה "כנסת ישראל". נעצרו ע"י הבריטים ונשלחו לקפריסין לכ-7 חודשים . הגיעו למחנה המעפילים בעתלית ושם הופרדו התאומות לראשונה בחייהן כששרה חלתה בשחפת ונשלחה לבי"ח בנהריה למשך 9 חודשים. אחיהן התגייס לצבא ונפל במלחמת השחרור. שרה מתוודה "אני לא הייתי אמא טובה ילדי סבלו ממני, כנראה העברתי להם מהסבל שלי". כיום לאחר שהתאלמנה גרה שרה באשקלון לבדה, ילדי ונכדי ממעטים לבקר אותי. "הכי קשה לי זה שדווקא עכשיו כשאחותי מירי כל כך זקוקה לי אחרי כל מה שעשתה עבורי במחנות, אני לא יכולה להגיע אליה" (מירי אחותה התאומה מתגוררת בדיור מוגן ברמת גן).