מרים רוט, נצרת עלית 4.9.2015
מרים נולדה ב-1930 אחות תאומה לוורה בעיירה וינקובצי תחת שלטון יוגוסלביה כיום בקרואטיה. בעקבות הפרנסה נדדה המשפחה לעיירה נוביוורבס בה חיו גרמנים, סרבים, סלובקים, הונגרים ויהודים. האב עבד במפעל סוכר הבנות למדו בבי"ס מעורב. כשהחלו רדיפות היהודים שיתפו ההונגרים פעולה עם הגרמנים. ב- 1942 נלקח האב למחנה עבודת פרך ממנו לא שב. ב- 1944 נשלחו היהודים לגטו בשטח הונגריה. לאחר חודש הועברו ברכבת לאושוויץ, מסע בן 3 ימים ש"נמשך כנצח" בתנאים נוראים דחוסים בקרון ללא מים ואוכל. בסלקציה הופרדו התאומות על ידי מנגלה והועברו לבלוק התאומים, האם, האח ואחותן נשלחו מייד לכבשנים. כל בוקר החל במסדר שערך כמה שעות בקור מקפיא. וורה שסבלה מדלקת פרקים התקשתה לעמוד במסדרים וורה הייתה מסתירה אותה מאחוריה מפחד שישלחו אותה להשמדה. מרים דאגה לה ככל יכולתה. כל כמה ימים נלקחו למעבדה של "מלאך המוות" ד"ר מנגלה ומלקחו מהן בדיקות דם, מדידות והשואות, צילומי רנטגן. עם התקרבות הצבא האדום החלו הגרמנים לחיסול המחנה וכך יום אחד אספו את כל הצוענים, העלו אותם על קרונות של בהמות ושרפו את הרכבת כולה על יושביה. "ממש חיינו בגיהינום". לפתע נעלמו הגרמנים, בפתח הביתן נעמד חייל רוסי ממשחררי המחנה ובישר להם על השחרור. נותרו בקבוצה של כעשרה ילדים תאומים שניצול מבוגר לקח עליהם חסות ודאג להם. התגלגלו בדרכים וברכבות עד שהגיעו לרקוביץ' שבפולין. כ- 5 חודשים לאחר השחרור מהמחנה עברו ליוגוסלביה והגיעו לבית משפחתם בעיירה נוביוורבס, אך בבית התגוררה משפחה מקומית. עברו לכפר לבית בו גרו הסבים שנספו במלחמה. אחיהן אף הוא חזר מהמחנות והתאחד עימם. ב- 1948 עלו התאומות, אחיהן ואשתו ארצה והגיעו למעברה בבאר יעקב, למחנה אנגלי ישן שנקרא "בית עולים". לאחר כמה חודשים עברו לקריית חרושת ועבדו במפעל למרצפות במפרץ. התאומות נפרדו לראשונה כשוורה עברה לקיבוץ גבעת חיים שם הכירה את בעלה התחתנה וחזרה איתו להונגריה. מרים נשארה אצל חברים בחיפה. ב- 1952 התחתנה עם אריה ניצול שואה גם הוא והקימה משפחה, גרה בפרדס חנה והולידה שני ילדים. ב- 1962 עברה משפחת מרים לנצרת ושם מתגוררת עד היום. בנה סג"ם דני רוט נפל במלחמת לבנון הראשונה. ב- 1956 אחרי המרד ההונגרי וורה ומשפחתה חזרו לארץ וחיו בנצרת עד שב- 2013 נפטרה וורה.