מרדכי ארמוני, רמת אביב 20.2.2009
60% . נשוי + 2.
נולד ב 1930 בירושלים. בן 16 הצטרף להגנה, עיקר פעילותו הייתה הדבקת כרוזים ואימוני נשק. במלחמת השחרור בינואר 1948 נפצע קשה בפעולה לפיצוץ בניין תחנת הקמח בכפר בית צפפא שממנו הייתה נורית אש אל שכונת מקור חיים בדרום ירושלים. מרדכי נפצע מצרור כדורים שפגע בחלק גופו הימני מלמטה עד לחזהו שם ננעצו הכדורים במחסניות כדורים שנשא על גופו ואלה הצילו את חייו. נפגע קשה, ברגלו שרוסקה, איבד דם רב מאחר ולא הייתה כל דרך לחלצו. לאחר זמן רב פונה במשוריין משטח האש לבית החולים. מרדכי הגיע לבי"ח בירושלים כשהוא במצב קריטי. הרופאים כמעט והרימו ידיים. לאחר שהתייצב מצבו הועבר לבי"ח הדסה בהר הצופים. עקב הפציעה הקשה ברגלו והגנגרנה שהתפשטה וסיכנה את חייו החליטו רופאיו לכרות את רגלו. מרדכי סרב בתוקף, עקב כך הועבר למיסיון בירושלים שאוכלס על ידי חיילים ואזרחים שנפצעו בעיר הנצורה ושכבו באולמות גדולים מיטה ליד מיטה. הרמה הרפואית הייתה נמוכה מאוד. מלאכת הטיפול בפצועים נפלה על נזירות. מצבו של מוטק'ה החמיר עד כדי כך שהועבר בדחיפות לבי"ח אנגלי שם בוצע ברגלו ניתוח חירום ללא כל הרדמה. מיד לאחר הניתוח הועבר לבי"ח בלינסון ב"דרך בורמה". מצבו השתפר ובמשך 3 השנים הבאות עבר סידרת ניתוחים ברגלו בבתי חולים רבים. בשנת 1953 טופל בבי"ח בירושלים. מצב רגלו לא השתפר והרופאים החליטו שוב לקטוע את רגלו. משסרב סולק מבית החולים. מוטק'ה נואש מהרפואה ומבתי החולים והחליט לשקם את רגלו לבד. בנה לעצמו גבס משני חלקים אותו היה מרכיב על רגלו בעזרת תחבושות כל בוקר, בערב היה מסיר את שני חצאי הגבס. כעבור 5 שנים התאחתה העצם. משנת 1954 התגורר בתל אביב ועבד בתעשייה הצבאית כמנהל חדר תקינה עד שנת 1988. מוטק'ה בעל ידי הזהב עוסק היום בנגרות, ויטראג'ים ומתקן הכל. מתגאה בכך שאינו נזקק לכל מה שמציע ארגון נכי צה"ל. עד היום ממליצים לו רופאיו לקטוע את רגלו ולהרכיב פרוטזה אך הוא מסרב. "אני הרופא הכי טוב שלי" הוא מצהיר. עם השנים והגיל השתנה מצבו. כיום עומדת נכותו על 100%.