מירי שנבר, בית אבות פנחס רוזן, רמת גן 14.9.2015
מירי זאואר נולדה ב- 1930 עם אחותה התאומה שרה בהונגריה בעיירה ליד בודפשט. המשפחה הדתייה הייתה קשת יום ודלת אמצעים. לאב הייתה חנות נעליים, האם דתייה מאוד, הייתה אישה קשה ביותר והבנות פחדו ממנה מאוד. ב – 1944 נכנסו הגרמנים להונגריה וכל יהודי העיירה נשלחו לגטו, המשפחה גרה עם עוד 3 משפחות בדירה קטנה. ההונגרים התעללו ביהודים יותר מהנאצים. לאחר כ 4 חודשים נשלחו ברכבת בתנאים איומים למסע בן 4 ימים לבירקנאו אושוויץ. בסלקציה על הרמפה נשלחו התאומות לבלוק התאומים של ד"ר מנגלה, האח נשלח למחנה עבודה וההורים והסבים משני הצדדים נשלחו למותם במשרפות. ליד הבלוק בו שוכנו התאומים היה "בלוק המוות" כל ערב היו אוספים בו את גופות המתים כמו ערמת בולי עץ ומשם הובלו למשרפות. פעמים שלוש בשבוע הובאו התאומות למעבדה של מנגלה שם הופשטו, עברו בדיקות מקיפות, כל חלק בגופן נמדד וסומן בדיו על גופן המצומק, חומרים מסוימים טופטפו והוזרקו לעיניהן. הכל נרשם וקוטלג. כתוצאה מכך שרה אחותה הפסיקה לאכול, נחלשה ונעשתה אדישה ואפתית, סבלה מזיהום קשה והועברה לבלוק בית החולים לכמה שבועות, מירי שנותרה לבדה סבלה מהבדידות ומדאגה לאחותה שלא תשרוד. עם התקרבות הצבא הרוסי החלו הגרמנים בפינוי המחנה. הצעידו את התאומים הנותרים מבירקנאו לכיוון אושוויץ בדרך ברחו הגרמנים וקבוצת הילדים נעזבה לנפשה הוסיפה ללכת לבדה כשהילדים הבוגרים בני ה- 14 מובילים. מעט מניצולי אושוויץ שנותרו במחנה פרצו בבכי כשראו את קבוצת התאומים הקטנים צועדת לבדם. הרוסים המשחררים ההתייחסו אליהם כשבויי מלחמה ולא כניצולים הועברו לקטוביץ שבפולין. רק שנה לאחר השחרור מאושוויץ חזרו לעיירת הולדתם ופגשו ביהודה אחיהן. ב- 1947 עלו ארצה באוניה "כנסת ישראל". נעצרו ע"י הבריטים ונשלחו לקפריסין לכ-7 חודשים . הגיעו למחנה המעפילים בעתלית. אחותה שרה חלתה בשחפת ונשלחה לבי"ח בנהריה ל- 9חודשים. יהודה אחיהן התגייס לצבא ונפל במלחמת השחרור בכיס פלוג'ה. מירי הגיעה למוסד דתי "כפר בתיה". מצאה עבודה במפעל לשוקולד "צ.ד" ברמת גן. ב- 1956 הקימה משפחה עם אברהם גם הוא ניצול יחיד ממשפחתו ולהם שני ילדים. התאלמנה וחיה כיום בבית אבות ברמת חן שברמת גן.