טובה קופל, חיפה 19.8.2015
פרידה וטובה תאומות זהות נולדו ב- 1929 בעיר אוז'הורוד תחת שילטון צ'כיה למשפחת ווסרמן. אינן מוכנות לספר את שעברו. "כל השנים אנחנו מנסות לשכוח הכל. אנחנו מפחדות שאם נספר לא נוכל לשון כמה לילות." המשפחה הייתה במצב כלכלי טוב מאוד, הילדות הייתה נהדרת, לאב הייתה מתפרה שהעסיקה כמה תופרות. ב- 1938 חוסלה כל משפחתה של אימם. ב- 1944 נשלחה המשפחה לבירקנאו שליד אושוויץ. בזמן הסלקציה רצחו הגרמנים את אחיהם הגדול לעיניהם "כדי שהאבא יסבול קצת" כפי שאמר הגרמני. התאומות הופרדו מהמשפחה ונשלחו לבלוק של הבנות, כל בוקר בין 3 ל- 5 בבוקר היו רואות את הנשים במסדר עומדות ערומות בשלג במשך כמה שעות, רבות מהן קפאו למוות. מדי יום הוצאו הנשים לעבודה לצלילי מוזיקת מרש, מי שלא צעדה בקצב נרצחה מייד. קעקוע המספרים על ידם היה כואב מאוד ובעיקר משפיל. ד"ר מנגלה ועוזריו ערכו בדיקות דם כל הזמן, עירויי דם מאחת לשנייה, מדידות, השוואות, הזרקות חומרים שונים, וצבע לעיניים, היו הופכים להן את העיניים בעזרת כפית שגרמו להן לעיוורון של כמה ימים. כל הזמן היו חבוקות ובוכות. חיזקו אחת את השנייה. לקראת שחרור המחנה החלו הגרמנים לחסל את יושביו, כל לילה ביתן אחרי ביתן פונה מדייריו ישירות לכבשנים. הגרמנים הוציאו את התאומים עם ניצולים נוספים ל"צעדת המוות" שנמשכה 3 ימים בגשם שוטף ובשלג, כל מי שלא עמד בקצב נורה במקום, צעדו בשורות כשבכל שורה 5 בנות וכדי שהגרמנים לא יראו דאגו ששתי הבנות הקיצוניות בשורה יישארו ערות וכל השאר נרדמו בהליכה. ב- 1945 לאחר שחרור המחנה הסתובבו 3 זוגות תאומות עד שהרוסים העלו אותם על שילדת רכבת פתוחה לאוז'הורוד. כדי לרדת מהרכבת היה אפשר רק לקפוץ תוך כדי נסיעה. הגיעו חזרה לביתם אך הבית היה מאוכלס ברוסים, תאומה גדולה מהם שניצלה אספה אותן לביתה. כשנודע לתאומות שאביהן שרד והוא מגיע לתחנת הרכבת יצאה פרידה לקבל את פניו ולהביאו אליהן לבית. נסגר הגבול ופרידה ואביהן נותרו בצידו השני של הגבול בצד הרוסי ללא יכולת לתקשר עם טובה שנותרה בצד ההונגרי. במשך שנים לא היה שום קשר בין טובה לפרידה והאב ואיש לא ידע על גורלו של האחר. טובה הצטרפה לקן של "דרור הבונים" וב- 1948 עלתה לארץ. נישאה והייתה עם בעלה בהכשרה בקיבוץ עין חרוד ומעוז חיים. לאחר הולדת ביתה הראשונה עזבו לחיפה שם מתגוררת עד היום. רק בשנת 1964 נודע לשתיהן שהן ואביהם בחיים. ב- 1971 עלה האב לארץ עם אשתו ושני ילדיו ונפטר כעבור שנתיים. ב- 1972 עלתה פרידה עם בעלה ושני ילדיה, והתיישבה בנצרת עלית. כיום פרידה וטובה אלמנות, כל יום חמישי נוסעת טובה לנצרת ומבלה עם פרידה כל היום וחוזרת לחיפה. עם הילדים מעולם לא דיברו על עברם. מכל המשפחה נותרו רק התאומות והאב