וורה בלאו ורחל איתן, רמת גן 27.3.2017
וורה ורחל התאומות נולדו ב- 1932 בעיר קושיצה שבצ'כוסלובקיה. ב- 1944 גורשו היהודים ורוכזו בגטו שהוקם בעיר. משם הועמסו כמו בהמות על רכבת משא בצפיפות ובתנאים נוראים, ללא מזון ומים במשך כ 5 ימים עד שהגיעו לאושוויץ. על הרמפה המפורסמת עמד ד"ר מנגלה הידוע לשמצה. בתנועת מקל ימינה או שמאלה חרץ גורלות, התאומות וורה ורחל הופרדו מאימם ומכל שאר בני המשפחה שנשלחו ישר למשרפות. התאומות הועברו למקלחות שם הוטבעו מספרים על ידם השמאלית והוכנסו לבלוק התאומות, גילאי התאומות נעו בין ארבע לעשרים ואחת. כל יום היו מובלות למרפאה לבדיקות דם, ובדיקות שונות ומשונות בכל חלק בגוף, סימנו והישוו בין שתיהן. הזריקו להם ברום שגרם לכולם להסתובב כמו זומבים. ברחל עשו ניסיים קשים שגרמו לה לכאבי בטן נוראיים והייתה צורחת מרב כאב, הייתה נלקחת למרפאה נותנים לה זריקות שהיו הופכות אותה לאפתית שלא יכלה לעמוד על רגליה. כך זה נמשך כתשעה חודשים. כשהרוסים התקרבו למחנה ריכזו הגרמנים את כל התאומים ויצאו מהמחנה ל"צעדת המוות" לכיוון גרמניה, במשך 4 ימים ולילות צעדו בחורף הפולני הקשה והקר, כל מי שעצר נורה במקום. רחל הייתה כל כך חלשה שוורה הייתה נלחמת איתה שלא תשב, רחל החזיקה בוורה מאחור וגררה אותה בכך למעשה הצילה אותה. לאחר צעידה של 4 ימים הועמסו הנותרים על קרון פתוח בצפיפות כזאת כשגם כשרחל התעלפה נשארה לעמוד בצפיפות הנוראית. חלק מהניצולים מתו בנסיעה ונותרו כולם לעמוד כי ליפול לא יכלו. הרכבת פרקה את מטענה במחנה ריכוז "רוונסברוק" על אדמת גרמניה שם שהו כ- 5 חודשים. לקראת סוף המלחמה הועברו ל"ברגן בלזן". דרגשים לא היו כולם שכבו על הריצפה וחלו בטיפוס, אי אפשר היה לדעת מי חי מי מת. אנשים מתו בהמוניהם מהרעב והמחלות. כל יום הועמסו המתים כמו בולי עץ על עגלות וסודרו לרוחב ולאורך בדרכם למשרפות. ב- 1945 לאחר תום המלחמה נלקחו התאומים הנותרים לשוודיה שם טופלו והבריאו במשך שנתיים. ב- 1947 עלו ארצה באוניה, גורשו על ידי האנגלים לקפריסין. לאחר 3 חודשים בנות 15 לבדן בעולם הגיעו ארצה למקווה ישראל שם למדו שנתיים. בהמשך הקימו משפחות וילדו כל אחת שני ילדים, להן נכדים ונינים. כיום וורה ורחל אלמנות, מתגוררות שתיהן ברמת גן. כל בני המשפחה נספו באושוויץ הורים, אח, סבים, דודים ובני דודים.