אליאס נורה, נהריה 30.10.2006
בתחילה סירב אליאס לדבר ולהצטלם מחשש שיקרה דבר מה למשפחתו בלבנון. לבסוף התרצה. השיחה קשה לו מאוד ודמעות עומדות בעיניו. אליאס נולד ב- 1959 בכפר עישייה כ- 3000 תושבים נוצרים בתוך אוכלוסייה מוסלמית עוינת. כיום הכפר עזוב לגמרי למעט כמה זקנים. בשנת 1976 פלסטינים ומוסלמים מקומיים תקפו את הכפר וטבחו 58 מתושביו, בין הנרצחים אביו של אליאס, לאחר הטבח ברחה כל המשפחה לבירות. ב- 1977 נהרגה אימו של אליאס במתקפה סורית על השכונה הנוצרית בה התגוררו. הצטרף לפלנגות ונלחם בבירות ב"מלחמת 100 הימים" נגד הסורים. על סברה ושתילה אינו מוכן לדבר, לאשר או להכחיש. ב- 1983 חזר לדרום לבנון והצטרף לצד"ל ושימש כקצין אג"ם של כל צד"ל ובהמשך כמג"ד בדרגת סגן אלוף בגזרה המערבית. בשנת 2000 בעת נסיגת צה"ל מלבנון הגיע לארץ עם אשתו ושלושת ילדיו. יום הנסיגה היה היום הקשה בחייו. את כל הנשקים זרקו בערמה ובאחת הפך ממפקד גדוד בעל סמכות וגאווה לאדם שנשללו ממנו כל זכויותיו. הרגיש מושפל ומבוזה. רק מילים רעות יש בפיו על ישראל ואופן הטיפול באנשי צד"ל. "הייתי מוכן להקריב עבור ישראל יותר משהישראלים מוכנים להקריב עבורה". עבד בחברת חשמל עד שנפצע ופוטר. הקים מסעדה בחיפה שצברה חובות ונסגרה מהר. כיום אינו עובד. אשתו עובדת במפעל בקיבוץ געתון. אליאס מיואש לגמרי ואיבד כל תיקווה. "היה עדיף לי ולבני משפחתי למות בלבנון מאשר לבוא לישראל". שני אחיו שנשארו בלבנון ישבו כמה שנים בכלא בגללו ובגלל אחיו חנא שגם הוא חי בארץ.