תפריט
גיבורי האתמול "הווטרנים "
ותיקי מלה"ע השנייה יוצאי בריה"מ שלחמו בנאצים בין השנים 1941-1945
ב- 9/5/1999 הזדמנתי להיכל התרבות שבעפולה. האולם היה מלא בקשישים דוברי רוסית, לבושים בחליפות עמוסות מדליות ועיטורי מלחמה. גאווה עצומה הייתה נסוכה על פניהם "זה החג הכי גדול עם הרבה דמעות כואב"… ציין בפני אחד הקשישים. היה זה יום הניצחון ה 54 על גרמניה הנאצית. חגם הגדול והחשוב ביותר של הווטרנים. כך התוודעתי לראשונה אל המושג "ווטרנים". מיהם הווטרנים? מהו מקור הגאווה? ומהיכן הסולידריות המאחדת גם לאחר 54 שנים. במשך שנתיים מידי שבוע, מלווה במתורגמן נכנסתי לבתיהם של הווטרנים, הקשבתי לסיפורם המרתק והנצחתי במצלמתי את הלוחמים הגאים עטורי המדליות "במבצרם". ביקור זה ריגש לעיתים עד דמעות. הנגיעה בסיפורם "הנשכח", העלה זיכרונות קשים וכואבים של בני משפחה וחברים רבים שנפלו במלחמה. "אני אחד מהשלושה ששרדו מן המאה". משפט זה השגור בפי הווטרנים ממחיש את סיכויי ההישרדות האפסיים בשדה הקרב, ואת הטראומה הקשה שחוו. במלחמה זו איבדה בריה"מ כעשרים ושבעה מיליון מאזרחיה, מתוכם כחמשה עשר מיליון חיילים. הווטרנים בארצותיהם זכו לכבוד רב. "כרטיס הווטרן" הקנה להם זכויות רבות, מתחבורה ציבורית חינם, נופש והבראה ועד מצרכי מזון שניתן היה למצוא בחנויות מיוחדות עבורם. ביום הניצחון על גרמניה הנאצית שנחוג באדיקות מדי שנה ב 9 למאי התקיימו תהלוכות ברחובותיה הראשיים של כל עיר, כשוותיקי המלחמה צעדו שלובי זרוע עם שלל המדליות והעיטורים על חזם והקהל היה מריע לגיבוריו. בדרך זו טיפחו את גאוותם הלאומית והעלו על נס את זכר הקורבנות. עם עלייתם ארצה אל קשיי הקליטה נוסף אחד קשה מכל. בישראל, ה 9 במאי היה עוד סתם יום של חול. בשנים הראשונות ניסו ליזום ביום זה תהלוכות ספונטניות כפי שנהוג היה במדינותיהם אך נתקלו ביחס צונן ומזלזל מהאוכלוסייה המקומית. ההתעלמות בארץ מתאריך זה גרמה לעלבון גדול בקרב הווטרנים שגם כך התקשו להתמודד עם מזעור חלקם במלחמה ובאופן הצגת ההיסטוריה. עם הקמת "ארגון הווטרנים" חל שיפור במצבם. "ארגון הווטרנים" על סניפיו הפזורים בארץ פועל מזה מספר שנים ובו כמה אלפי חברים. הארגון דואג לפעילויות תרבותיות, לחגים, טיולים ועוד. במישור הפרלמנטרי הביא הארגון להכרה בזכויותיהם ובזכויות נכי המלחמה. בשנים האחרונות בעזרת עיריית עפולה, החלו לציין ואף לחוג את יום זה בתהלוכות ובערב תרבותי המכנס את הוותיקים בהיכל התרבות, כל אלה תורמים במעט "להחזרת גאוותם וכבודם האבוד". הווטרנים אסירי תודה למדינה הקולטת ומטפלת בהם. אך באשר למלה"ע השנייה, אינם מסתירים את תסכולם ואכזבתם הרבה מכך שבמדינת ישראל בשנת 2000, אין אזכור לחלקם של הווטרנים היהודים במלחמה ובניצחון. הציבור בארץ התחנך על אמת היסטורית שונה ואינו מודע "לתרומתנו המכרעת בהקמת מדינת ישראל". אודה כי מלווה אותי תחושה של שליחות . וותיקים אלה עדיין חיים את המלחמה ההיא בגופם ובנפשם. עשרות השנים שחלפו לא הכהו במאומה את הזיכרונות והכאב, ובעוד מספר שנים גם עדויות אלו כבר לא ישמעו. אני תקווה שהנצחת כמה מהווטרנים החיים עדיין בינינו, תתרום ולו במעט למציאת הדרך לשלב את סיפור מלחמתם ההרואית ואת תרומתם לניצחון בין כל סיפורי הגבורה של הלוחם היהודי אשר לחם בכל המסגרות השונות, בצבאות בנות הברית, בבריגדה, במחתרות ההגנה, הפלמ"ח, האצ"ל ולח"י.
מאי 2003
