יהודית יגודה, סביון 17.3.2017
נולדה ב- 1934 עם אחותה התאומה זהה רותי ברומניה בעיר ברשוב בחבל טרנסילבניה. הבית היה מסודר אך לא עשיר. האב איש ביטוח והאם עקרת בית. למדו בבי"ס יהודי והולבשו תמיד בלבוש זהה. ב- 1944 נשלחו לגטו בעיר קלוג'. ושלושה שבועות מאוחר יותר הועלו על רכבת לאושוויץ, שלושה ימים ושלושה לילות היטלטלו בקרון למעלה מ 70 יהודים דחוסים כמו בהמות, ללא מזון ומים. רבים נפטרו בדרך. בהגיעם לאושוויץ בוצעה הסלקציה הנוראית. אבא נשלח למחנה עבודה שם נרצח באכזריות על ידי הגרמנים. התאומות והאם שהיו חשובות למחקריו של ד"ר ג'וגף מנגלה הועברו לבלוק חולי השחפת מאחר ורותי חלתה. אימם הופרדה ונשלחה לבלוק אחר. כשרותי התאוששה נשלחו לבלוק התאומים. בלילות שכבו חבוקות זו בזרועות של אחותה מה שחיזק אותן מאוד. בסוף 1944 לילה אחד הוציאו הגרמנים את כל התאומים למסדר, בשלג כבד עמדו שעות בקור הנוראי ורגליהם קפאו. במשך כל שעות המסדר נשמעו צרחות וצעקות מבלוק הצוענים, הסתבר שהגרמנים מחסלים את כל הצוענים שבמחנה לקראת הפינוי. רותי שרגליה קפאו עד כי לא יכלה לעמוד הועברה לבלוק של בית החולים. בזמן פינוי המחנה האם ויהודית הוצאו לצעדת המוות כשרותי מונחת על מריצה. הגרמנים החלו לברוח כשהצבא האדום התקרב, בכאוס שנוצר בחושיה החדים הסתובבה האם עם הבנות וחזרו למחנה ובכך ניצלו חייהם. לאחר שחרור מחנה אושוויץ הועברה האם עם הבנות לבירקנאו למשך חודשיים במהלכם נפטרה רותי מהשחפת. האם ויהודית חזרו לעיר קלוג' וגרו עם הדוד כ 5 שנים. בשנת 1950 עלו לארץ והשתכנו בנתניה. יהודית השלימה לימודיה בביה"ס טשרניחובסקי בעיר. ב- 1956 התחתנה והקימה משפחה. הזיכרון החזק ביותר מהתקופה ההיא הוא תחושת הרעב הנוראי. על הניסויים לא הייתה מסוגלת לדבר.